לשחרר את ההוראה מכבליה

פרנקנשטיין (1972) בספרו "שחרור החשיבה מכבליה" קובע כי האינטליגנציה כבולה היתה בזמנו בכבלים של תרבות. שחרורה יביא בעצם למיצוי אישי עמוק יותר של התלמידים.  מתבקש מכך שתפקידו של המורה ייגזר מהשחרור הזה. כיום בניגוד אליו אין מדברים על טעוני טיפוח, למרות ששכונות מצוקה קיימות עד עצם היום הזה. כיום מדברים בעולם החינוך על חשיבה מסדר גבוה, חשיבה המגייסת בין היתר, מיומנויות של חקר, תהליכים של הסקת מסקנות, בחירת אסטרטגיות ושאילת שאלות מפתח, שיובילו לפתרון בעיות.

ההוראה המסורתית, זו של הלוח והגיר, של דפי העבודה ומבחני ההתמצאות בידע,  בדקה את עצמה באמצעים אנלוגיים וברוב המקרים לא התחקתה אחר דרכי חשיבתו של התלמיד. את המורה בדרך כלל העסיקה התשובה העניינית ולא הדרך בה הגיע התלמיד אליה. מעטים המקרים בהן הדרך עלתה על הפתרון.

בהוראה של החשיבה מסדר גבוה מתחקה המורה אחר הדרך, עליה הוא נדרש לתת ציון, שיעלה  פעמים רבות  על ציון גבוה לתשובה נכונה. התקשוב פתח בפני ההוראה החדשה דרכים מופלאות ליישום. באמצעות התקשוב, ניתן להפיק דפי עבודה משוכללים וענייניים יותר, לענות און ליין את התשובות, להראות תופעות באמצעי המחשה נגישים, לערוך ניסויים ולמידה באמצעות יישומונים למיניהם ועוד... כל זה חייב להמשיך אבל אלו הם יישומים הלקוחים מן המאה ה-20! כבר אז היו אמצעים דיגיטליים להוראה. במאה ה 21 אנחנו המדריכים והמורים חייבים להירתם למשימה מסוג אחר: לשחרר את ההוראה מכבליה!

כאשר אני בוחן את ההוראה המסורתית אני מוצא בדרך כלל את המורה המייצר את קו המחשבה ויוצר תהליך אשר בסופו של דבר יביא את תלמידיו למסקנה אליה הגיע המורה כבר קודם. אין בתהליך זה מצב שבו המסקנה מתקבלת יחד עם התלמידים תוך כדי תהליך הלמידה. דפי שאלון אמריקאי הם התגלמות התופעה הזו. בדפים אלו התשובות ידועות מראש למורה אך לא לילדים.  במקרה הטוב התלמידים יודעים את החומר וקולעים לתשובה הנכונה, במקרה הפחות טוב מנחשים. ביצועי החשיבה במקרה הזה הם של זיכרון בלבד עם גיוס מינימאלי של תובנות. ניתן לראות לפעמים ילד המגייס את ההיגיון שלו אם הוא לא יודע את התשובה הנכונה.

מקרים נוספים של הוראה המכוונת לדעת המורה, נמצאים בשאלות שתשובתן היא טקסט.  ההערכה המסכמת ללא מחוון משמעותי גלוי וידוע בקהילת הלומדים, מביאה להערכות שונות ללא יכולת התלמיד לערער. כך ניתן לראות כיצד מבחני המיצ"ב אשר הפכו בניגוד לרצון הממציא שלהם, לבגרות מספר 2. המצב עוד יותר גרוע בתחילת חט"ב. חטיבות הביניים קמו בתחילת דרכן כמזרון ריכוך למעבר בין בית הספר היסודי  לבין התיכון. ממציאיה רצו לעבור מיסודי לתיכון בשתי פעימות. למעשה, ההסתאבות שהתרחשה היא שהמעבר לתיכון נעשה בכיתה ז' בעוד התלמידים רכים עדיין. כך הועמק הכישלון והורד לגיל צעיר יותר. חטיבות הביניים מלמדות (מלמידות-גורמות ללמידה בעל פה של תכנים ללא הפעלת מניפולציה עמוקה), בוחנות בשיטה מסכמת הגורמת לתלמידים רכים בגיל 12 ללמוד לשם הציון , ללא שימת דגש על הפיכתם לאנשים חושבים (לצערי, בדרך כלל אין זמן לזה.)

כבר בבית הספר היסודי מתקיימת הריצה אחר החומר. אני תוהה איזה חומר יש להספיק?!

התקשוב במאה ה 21 מזמן לנו בדיוק את ההיפך. באמצעים מתוקשבים אפשר לעצור את הריצה הזו. לעמוד לרגע ולהתמקד! להאט את הקצב המסחרר הזה של עוד ועוד ועוד מידע ללא פיתוח של הבחנה, אנליזה, סינתזה, שאילת שאלות, פיתוח מיומנות של בחירת אסטרטגיה, הבעת דעה ובניית טיעון משכנע.

במאמר מוסגר, כשהילדה הקטנה בוכה וצורחת "אני רוצה" "את זה" "לא רוצה להתרחץ או לישון" ועוד... הרציונל הבסיסי שלההוא הרצון או אי הרצון שלה. אני בדרך כלל אומר לה תשכנעי!

אני מעריך כי ניתן ללמד לשכנע, חייבים לעשות זאת הרבה יותר, מאשר ללמד לדעת. את הדעת יש לגייס כדי לאפשר את השכנוע.

ההוראה בזמננו עדיין כבולה בכבליה של ההוראה המסורתית, זו הדוגלת בהנחלת ידע, הרואה את המורה כמקור הידע וכיוצר דפי עבודה ומבחנים לבדיקת הידע שהועבר על ידו.

את הדעה הרווחת הזו צריך לשחרר ואין כמו התקשוב ככלי יעיל לביצוע התפנית.

בהרצאה מאלפת של המרצה זהבה בר סלע, על ביצועי חשיבה והתאמתם להוראה. היא הדגימה את עקרון השיתופיות כמייצר מידע שיתופי רחב.

ביצועי חשיבה ומיומנויות חשיבה אינם המצאת המאה ה 21. אמצעי המאה ה 21 דוחפים את מערכת החינוך להשתמש בהם. במספר רב של מקרים השימוש באמצעים דיגיטליים הופך את פיתוח החשיבה לקל יותר אולם, זה משאיר את התהליך החינוכי הרחק בשנות המאה ה 20.

כדי לפתח חשיבה מודרנית לא מספיק להשתמש באמצעים מודרניים להנחלה בשיטות העבר. אלא ובעיקר, לשחרר את כבלי ההוראה המסורתית ולהיות פתוח לאפשרות שהתלמיד ימצא משהו חדש שלא יהיה ידוע למורה ולחבריו. לפתח תלמיד היודע לשכנע ו"למכור" את ממצאיו. כאן יש גם לשים לב למהות הממצאים. האינטרנט והידע העולמי מכפיל את עצמו במהירות בזק. אם במאה ה 20 הוא הכפיל עצמו כל כמה שנים הרי שבמאה ה 21 הוא מכפיל את עצמו כל כמה חודשים.

אם כן מהו מידע? האם רק מה שהילד מנפיק מזכרונו ועונה תשובה נכונה למורה זה מידע? במאה ה 21 מידע יכול לבוא גם ממקור ידע אישי, מהתנסות אישית, מהשתייכות, מסיפור אישי או משפחתי, מדעה ומטיעון המועלים לרשת. מידע נאסף בשיתופיות ועצם התהליך וההתבוננות בו היא מידע.

ממשקים חדשים ופריטי מידע

היפר קישור: התלמיד נדרש לקרוא פרק ולענות על שאלות בחינוך המסורתי ועד היום נוקטים בשיטה זו. בממשקים החדשים של המאה ה 21 ניתן בקלות לדרוש מהתלמיד לקשר מושגים באמצעות היפר טקסט. עצם המעשה הזה הוא מעשה מטה-קוגניטיבי המעמיק את הלמידה. קבוצת תלמידים בהנחיית מורה יוצרים ידע חדש באמצעות קישורים שהם עצמם יוצרים תוך שמוטל עליהם להסביר את הדרכים שהובילו אל הקישור ולנמק את השימוש בו.

ראו לכך דוגמה במשימה הזו.

רשימה חמה, אינדקס, הערכת אתרים: במאה ה 21 האינטרנט הוא נושא ללמידה. עריכת רשימה חמה של אתרים בנושא נבחר היא מיומנות חשיבה של המאה שלנו. היא מגייסת כמובן מיומנויות חשיבה אחרות שנרכשו גם במאות הקודמות אולם היא עושה שימוש ישיר במצאי שבאינטרנט ורואה בו מושא ללמידה.

יצירת אינדקס אתרים בנושא מסויים ותוך תהליך שיתופי, עשויה להביא לתהליכים לימודיים מרחיקי לכת אשר תומכים בטיוב השפה, ביצירת שפה חדשה אשר בין כך ובין כך נמצאת בין הילדים של היום, באמצעים הטכנולוגיים העתירים. תפקידנו כמורים הוא לעמוד בדיוק בנקודה הזו ולהעריך את יכולת הביטוי של התלמיד אשר "מוכר", משכנע את חבריו כי אתר זה רלוונטי במידה כזו או אחרת לנושא הנלמד.

דיונים ברשת: ממשק דיון פתוח מהווה איום בפני מורים רבים. בדרך כלל נפתחים ממשקי דיון אלו בפני בעלי הרשאה בלבד. הדבר מעכב את הדיונים האלו מלהתפתח. שחרור ההוראה מכבלים אלו, יביא איתו גם שימוש קלוקל בשפה אולם זהו פאן שולי שאין להופכו לעיקר.

קבוצות דיון נקראות על פי סטטוס, למה?? מדוע אני כתלמיד יכול לכתוב בפורום תלמידים ואילו אני כמורה כותב בפורום מורים?! מה עניין הסטטוס שלי לדעה, למסקנה, לטיעון ולרצוני לשכנע? אני ממליץ לפתוח פורומים על כל נושא וזה ניתן בחינם. תוכלו לראות לכך דוגמה כאן בתחתית עמוד המשימה.

עיתונות מדורית: בממשקי אתרי הכיתות והמקצועות אפשר לתת לתלמידים במת ביטוי באמצעות הוספת מצגות או מסמכים משותפים כחלון באתר. בדרך זו התלמידים מנהלים את המדור שלהם. פריצת דרך זו מאפשרת בעצם פיתוח של עיתון אינטרנטי המורכב מהמדורים אותם מנהלים התלמידים. מדורים אלו יכולים לבוא כתגובה להוראת נושא מסויים, כממשק הודעות, כמדור טיעוני, אפילו כמדור מעורבות חברתית, ומחאה.
ראו לכך דוגמה מבית ספר עילאי של החינוך המיוחד

אתרי אינטרנט: מה שהתלמידים לא יודעים ורצוי שחלקם ידעו הוא שברגע שהם מקבלים יוזר בצפונט או בגוגל הרגיל הם בעצם בעלי זכויות להקים אתר משלהם. הקמת אתר ייעודי תדמיתי פתוח בפניהם ורצוי לעשות בזה שימוש פדגוגי. אתר הכיתה/מקצוע הוא ממשק הסגור בפני המורה אולם כדי לשחרר את ההוראה מכבליה במקרה הזה יכול המורה באופן רציף לגלוש לאתרי תלמידיו ובמקרים אותם הוא בוחר להעלות דברים מתוכם לאתר הכיתה/מקצוע. ההוראה משתנית כאן בתכלית: לא עוד מורה מלמד וילדים עונים אלא ילדים עצמאיים הכותבים מדור ו/או מנהלים אתר.

לסיכום:

מיומנויות המאה ה 21 לטעמי הן מיומנויות של חשיבה מסדר גבוה על הנמצא באינטרנט! שימוש באסטרטגיות חשיבה על הנמצא ברשת, הבניית ידע מתוך הקיים באינטרנט תוך פיתוח יכולת הבחנה ברלוונטיות של המידע לנושא הנלמד. המצאות הממשקים האלו מעלים באופן דחוף את הצורך לשחרר את ההוראה מכבלי המאות ה 19 וה 20.

קריאה נוספת:
כתבה מעניינת אודות פרדיגמת החינוך תוכלו למצוא כאן.
מורשת קרל פרנקנשטיין

כתב: אילן בר שלום-מדריך מדריכי אשכול ומדריך בתי ספר: עילאי מגדל העמק, חט"ב יהודה, אלון עפולה, חט"ב היובל רמת ישי, חט"ב אורט אלון יקנעם עילית.

מדריך רכזי אשכול ובתי ספר במחוז הצפון.

אתר חשיבה מסדר נמוך/חשיבה מסדר גבוה-האתר שלי בצפונט.